תפקיד שמן האוקליפטוס בנוסחאות עשבים מסורתיות ברחבי אסיה

במפת התרבות הרב-גונית של אסיה, רוכשת ערך רב מורשת שימוש עתיקה בעסקים על מנת לרפא את הגוף, והיא שורשה עמוק ומעוטפת דורות. מתוך מגוון רחב של צמחים אפקטיביים שאומצו, לשמן האוקליפטוס יש מקום מיוחד עם ריחו הדומה לקמפור, שכן תפיסת הריח הזה היא אופיינית ומקושרת למסורת עתיקה. הסיפור על תנועתו, מפסגיו הערפיליים של מקומות הולדתו ועד לשוקי עשבים עמוסים ובתי מרקחת ביבשת אסיה, מספר הרבה על חשיבותו ועל השימוש הרחב בו בנוסחאות המסורתיות.

למרות שמקורו באוסטרליה, האוקליפטוס התקבל במסורת העשבים האסייתית לפני מאות שנים, ככל הנראה דרך המסחר. הריח החזק והתגובות הנ percept perceived גרמו לכך שיאומץ במהרה ויתאים לצורות הריפוי המקומיות. תפקודו העיקרי התמקד בריאות מערכת הנשימה. השימוש בו היה נפוץ ברחבי אזורי גדולים, בין בדרום מזרח אסיה הטרופית ובאקלים הקריר יותר במזרח אסיה הצפוני, והשמן של האוקליפטוס הפך למרכיב חיוני בתבניות שנוצרו במטרה להקל על הנשימה. הוא שימש לעיתים קרובות כחלק מתערובת ארומטית לשם שאיפת אדים - מספר טיפות ממנו הוספו למים חמים כדי להקל על החסימה. הוא נחפר לתוך באלמים ומשחות מרגיעות שהיו מונחות על החזה והגב על ידי מטפלים מסורתיים, והשימוש בריח העוצמתי שלו סיפק הקלה בתקופות של אי נוחות עונתית.

שמן אוקליפטוס (המכונה גם טאילפארנה) בอายורוודה, מערכת הבריאות העתיקה של הודו, תפס מקום במסורת השמנים העשיריים המיוחדים הנקראים טאילאס. תבניות מרובות שכבות אלו, הכוללות שילובים של צמחים רבים המעורבבים בבסיס שמן, הכילו לעיתים אוקליפטוס בשל היכולת שלו לסייע בהפיכת דרכי הנשימה לחופשיות ולרפיון. הריח המרעיף שלו גם נאהב על מנת לעורר תחושת נוכחות וחדות.

בעודם עוברים לכיוון היבטים המזרחיים, השתמשו האומנים המסורתיים בסין ובמדינות השכנות בשמן אוקליפטוס בפעילויותיהם, אותו ניתן היה למנות מסורתי בסכמות שעסקו באלמנטים חיצוניים והרמוניה פנימית. תחושת הקירור והריח התוקפני הכשירו אותו כמרכיב ביצירת תבניות שנוצרו במטרה ליצור תחושת רעננות או הסרת אנרגיה תקועה. ייתכן שהוא יופיע במריחות חיצוניות לשימוש לאחר פעילות, או בתבניות ארומטיות במפגש בין עונות.

האקליפטוס הפך במהרה לפופולרי בתרבויות דרום מזרח אסיה שהוקמו על בסיס עשירת הגשם של היער הגשם. השמן שלו הפך למרכיב נפוץ בשמנים או בתרופות קלאסיות אינדונזיות, מלזיות, טאילנדיות או פיליפיניות (minyak או ubat). בנוסף לטיפולי חמצן, הם היו משתמשים גם בטבע הריחני של שמן האקליפטוס על מנת לרדד אותו על הגוף לאחר הלידה, במטרה לעזור להרגעת שרירים ו articulations או להחילו כתרופה מרגיעה לجلד, במיוחד באקלים לח. הוא אפילו נכלל בcustom bathing המסורתיים, אשר קובעים את השימוש בו בטקסים של טיהור וריענון.

ההוספה של שמן אוקליפטוס לא הייתה פונקציונלית, אלא תרבותית. הריח החזק והנקי שלו יצר תכונה דמוית טיהור, וכן את הכוח chased away השפעות לא רצויות במוסרים פולקלוריסטיים אחרים. מסורתית, הקטיף של העלים והזקן של השמן עצמו היו בזמנים בעלי ערך מסורתי, לרוב תוך דורות בתוך משפחה או אפילו קבוצה מסוימת בתוך קהילה.

חשוב יותר, שמן האוקליפטוס נדיר בשימושו על ידי רופאי עיירות מסורתיים לבדו. זו הייתה הסינרגיה שנחשבה כמייצרת את הכוח שלו. הוא ערבב בצורה מاهرة עם מגוון אחר שלצמחים מקומיים מוקדמים, כנראה צמחי חום כמו זנגביל או ציפורן, ריחניים אחרים חריפים כמו קמפור או מגוון של мяון, או שרף מרגיע. הניסיון בדרכי השימוש בו, באיזה פרופורציות ובאמצעים נוספים, היה יקר ערך, ועבר מדור לדור כחלק מהידע המקדים. דרך הניהול - שאיפה, השמנה או דרך מימי הרחצה - נבחרה גם כן בקפידה בהתאם ליישום בתכשיר כולו ולתוצאה הצפויה.

שמן האוקליפטוס הוא רק השתקפות אחת של ההחלפה והשימוש מחדש שמאפיינים את מערכות הרפואה העממית המזרח אסייתית. בשל תכונותיו החזקות והיכולות הרבות שלו, במיוחד בתחום הנשימה וה편וח החיצוני, הוא התמזג עם שורשיו ובסופו של דבר הפך לסמל ארומטי באלף ומשהו מתכונים מקומיים. העובדה שהוא שרד לאורך הדורות בתבניות קלאסיות תמיד כחבר מתקבל בברכה בקהילה ולא כישות בודדת, מצביעה על תחושה מפותחת מאוד שלסינרגיה צמחיית, תכונה שמרכיבה את האוצר העשיר של מסורות הרפואה המזרחית. הוא עדיין חוט מתוק השזור בסיפור המתמשך של מעשrei הבריאות המסורתית ברחבי היבשת.